<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף לא.</h2>
וחזי לן דבעל קרי הטובל אין צריך חפיפה כבשאר טבילות דאין חציצה פוסלת בטבילה זו אם לא חצצה ברוב הגוף דהוי כאלו לא טבל כלל מדאיבעי' להו בפ' אמר להן חוצץ או אינו חוצץ אמר לי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וחציצה פוסלת טבילה זו. ומדלא איבעי' לן הכי בשום דוכתא בטבילת קרי, אלמא התם דגזרו טבילה משום סרך אסור כרת שנכנס טמא למקדש ולאכול תרומה וקדשים שפיר קמבעיא, ופשיט לי' דשייך חציצה בכל טבילה דרבנן שתקנו להכשירו להכנס למקדש ולאכול תרומה וקדשים דחכמים כעין דאורייתא תקנו, אבל טבילת קרי דליכא למימר בה חכמים כעין דאורייתא תקון, דכבר התירו לטבול בשאובין כדתנן במקואות [פ"ח מ"א], ואמרו [מקוואות פ"ג מ"ד] בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים טהור ואפי' משנים ושלשה כלים מצטרפין, ולאו דוקא חולה אפי' בריא כדאמר רב הונא לרבנן אפשר במרחצאות והכי נמי מסקינן [ברכות כ"ב ע"ב] דלית הלכתא כרב חמא דבעי טבילה וכיון דדי בט' קבין ובשאובין, ליכא למימר חכמים כעין דאורייתא תקון, דאינהו פסולין מדאורייתא, וכיון דאינהו לא מעכבי בטבילת קרי חציצה במעוט הגוף נמי לא מעכבא. ויש מחבורתנו דאייתו ראיה דחציצה פוסלת בטבילת קרי אפילו במעוטו מהא דתניא פרק יום הכפורים [יומא פ"ח ע"א] הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל ומבערב ישפשף, ופרשו מבערב, היינו מערב יום הכפורים ישפשף גופו בחמין, שאם יראה קרי ביום הכפורים יוכל לטבול עצמו בלא חציצה. ולא נהיר האי פרושא, דמי שכיח כולי האי קרי ביום הכפורים שיכין עצמו בערב יום הכפורים לכך וישפשף, ועוד למה לא אדכר בשום דוכתא גבי טבילות ישפשף חוץ מזו. ונראה כפרוש הגאון ר' יצחק ז"ל והכי קאמר אם ראה קרי ביום הצום יורד וטובל ואין צריך לשפשף, מפני שהקרי על בשרו עדיין לח ואין צריך שפשוף כי המים מעצמן יעברוהו, ואם מבערב ראה קרי שהוא ליל יום הכפורים ראה קרי, כשיטבול למחר ביום ישפשף בידו המקום שנפל הקרי על בשרו, מפני שהוא כבר יבש וצריך שפשוף, דשכבת זרע על בשרו כצואה ואסור להתפלל עד שיעבירנה. ותשעה קבין שאמרנו לטהר בעל קרי לתפלה דוקא בנתינה ולא בטבילה דהא ר' זירא יתיב באגנא דמיא בי מסותא [ואמר לשמעיה זיל אייתי ט' קבין ושדי עלואי דמה מ' סאה בטבילה ולא בנתינה אף ט' קבין בנתינה ולא בטבילה].
<h2>דף נג:</h2>
וכדמסיים צלותא אבעי' ליה למפסע ג' פסיעות לאחריו וליתן שלו' תחלה לשמאל דידי' שהיא ימינו של הקב"ה ואח"כ לימינו. ואמר ר"ח חזינא לאביי ורבא דפסעי להני ג' פסיעות בכריעה אחת, ומשמי' דרב מרדכי אמר כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם איבעי' לי' למיקם. משל לתלמיד הנפטר מרבו, אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קאו אלא מבעי' לי' למיקם התם עד דפתח שליח צבור קדושה.
<h2>דף עז:</h2>
והרואה קרי ביום הכפורים בזמן הזה אי מחוייב בטבילה או ברחיצה בעלמא צריך עיונא. יש מי שאומר שאין צריך האידנא רחיצה הרואה קרי ביה"כ. ואנן לעניות דעתן חזי לן דצריך רחיצה כמו בחול, ואי משום שאסור להושיט אצבעו במים ביה"כ מצינו היכא דאיכא צד מצוה התירו חכמים כדאמרינן [ע"ז ע"ב] ההולך לקבל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו בחכמה עובר במים עד צוארו ואינו חושש. וכל שכן בעל קרי שאינו יכול להתפלל שצריך לרחוץ בט' קבין, וכל שכן ביה"כ שצריך טהרה יתרה. כך כתב הרב ר' יהודה ז"ל. ואם כן הוא שמותר לרחוץ בט' קבין ולא חיישינן לאסור רחיצה, הוא הדין שיוכל לטבול טבילה גמורה.
<h2>דף פז:</h2>
וחזי לן דבעל קרי הטובל אין צריך חפיפה כבשאר טבילות דאין חציצה פוסלת בטבילה זו אם לא חצצה ברוב הגוף דהוי כאלו לא טבל כלל מדאיבעי' להו בפ' אמר להן חוצץ או אינו חוצץ אמר לי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וחציצה פוסלת טבילה זו. ומדלא איבעי' לן הכי בשום דוכתא בטבילת קרי, אלמא התם דגזרו טבילה משום סרך אסור כרת שנכנס טמא למקדש ולאכול תרומה וקדשים שפיר קמבעיא, ופשיט לי' דשייך חציצה בכל טבילה דרבנן שתקנו להכשירו להכנס למקדש ולאכול תרומה וקדשים דחכמים כעין דאורייתא תקנו, אבל טבילת קרי דליכא למימר בה חכמים כעין דאורייתא תקון, דכבר התירו לטבול בשאובין כדתנן במקואות [פ"ח מ"א], ואמרו [מקוואות פ"ג מ"ד] בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים טהור ואפי' משנים ושלשה כלים מצטרפין, ולאו דוקא חולה אפי' בריא כדאמר רב הונא לרבנן אפשר במרחצאות והכי נמי מסקינן [ברכות כ"ב ע"ב] דלית הלכתא כרב חמא דבעי טבילה וכיון דדי בט' קבין ובשאובין, ליכא למימר חכמים כעין דאורייתא תקון, דאינהו פסולין מדאורייתא, וכיון דאינהו לא מעכבי בטבילת קרי חציצה במעוט הגוף נמי לא מעכבא. ויש מחבורתנו דאייתו ראיה דחציצה פוסלת בטבילת קרי אפילו במעוטו מהא דתניא פרק יום הכפורים [יומא פ"ח ע"א] הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל ומבערב ישפשף, ופרשו מבערב, היינו מערב יום הכפורים ישפשף גופו בחמין, שאם יראה קרי ביום הכפורים יוכל לטבול עצמו בלא חציצה. ולא נהיר האי פרושא, דמי שכיח כולי האי קרי ביום הכפורים שיכין עצמו בערב יום הכפורים לכך וישפשף, ועוד למה לא אדכר בשום דוכתא גבי טבילות ישפשף חוץ מזו. ונראה כפרוש הגאון ר' יצחק ז"ל והכי קאמר אם ראה קרי ביום הצום יורד וטובל ואין צריך לשפשף, מפני שהקרי על בשרו עדיין לח ואין צריך שפשוף כי המים מעצמן יעברוהו, ואם מבערב ראה קרי שהוא ליל יום הכפורים
ראה קרי, כשיטבול למחר ביום ישפשף בידו המקום שנפל הקרי על בשרו, מפני שהוא כבר יבש וצריך שפשוף, דשכבת זרע על בשרו כצואה ואסור להתפלל עד שיעבירנה. ותשעה קבין שאמרנו לטהר בעל קרי לתפלה דוקא בנתינה ולא בטבילה דהא ר' זירא יתיב באגנא דמיא בי מסותא [ואמר לשמעיה זיל אייתי ט' קבין ושדי עלואי דמה מ' סאה בטבילה ולא בנתינה אף ט' קבין בנתינה ולא בטבילה].
והרואה קרי ביום הכפורים בזמן הזה אי מחוייב בטבילה או ברחיצה בעלמא צריך עיונא. יש מי שאומר שאין צריך האידנא רחיצה הרואה קרי ביה"כ. ואנן לעניות דעתן חזי לן דצריך רחיצה כמו בחול, ואי משום שאסור להושיט אצבעו במים ביה"כ מצינו היכא דאיכא צד מצוה התירו חכמים כדאמרינן [ע"ז ע"ב] ההולך לקבל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו בחכמה עובר במים עד צוארו ואינו חושש. וכל שכן בעל קרי שאינו יכול להתפלל שצריך לרחוץ בט' קבין, וכל שכן ביה"כ שצריך טהרה יתרה. כך כתב הרב ר' יהודה ז"ל. ואם כן הוא שמותר לרחוץ בט' קבין ולא חיישינן לאסור רחיצה, הוא הדין שיוכל לטבול טבילה גמורה.
